דר' שלמה נהרי

במסגרת מאמר זה ננסה למקד ציוני דרך של התעשייה הכימית כחלק מהתפתחות התעשייה כולה במדינת ישראל. נבדוק איך צמחה התעשייה הכימית, להיכן הגיעה ומה האתגרים בפניהם היא עומדת כיום. 

להלן כמה נקודות היסטוריות הקשורים לתקומתה המחודשת של מדינת ישראל שהביאו לתחילתה של תעשייה מקומית:

 ארץ ישראל, סוף המאה ה 19:
ההתישבות התבססה על רכישת אדמות ועיסוק בחקלאות. לגידולים נדרשו מים זמינים, דבר שהביא לקידוח בארות ושאיבת מים. כך התחילה תעשייה, שראשיתה  היתה הקמת מפעל לייצור מתקני שאיבת מים [מנוע, משאבה ומסנן - מפעל המסגרות של ליאון שטיין בנווה צדק, בפברואר 1888, שהפך למפעל יציקות לייצור מנועים ומשאבות ב- 1892 (גדליהו וילבושביץ)]. שתי ההמצאות שלו - מנוע שעובד על נפט במקום קיטור (מסובך וגדול, מחייב התנעה ארוכה) וכן המסנן למשאבות, הצילו למעשה את הפרדסנות בארץ באותה תקופה.

 תקופת מלחמת העולם הראשונה:
בשלב זה הוקמה התעשייה בארץ לספק צרכים אלמנטריים של ההתיישבות שגדלה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעיקר בשל עלייה מאירופה ובמיוחד של יוצאי גרמניה שהביאו עימם הרבה כסף. באותם שנים הוקמו נשר - מפעלי מלט פורטלנד לייצור מלט לבנייה, מפעל שמן לייצור סבון ושמנים למאכל, טחנות קמח, לודזיה לייצור גרביים. החל משנת 1922 פעל רוטנברג להקמת תחנות כוח חשמליות (כולל תחנה הידרואלקטרית בנהריים) ומפעל המלח בעתלית, לייצור מלח למאכל מאידוי מי ים.
ב-1929 קבל נובומייסקי זיכיון לניצול מי ים המלח לייצור אשלג; הקמת המפעל ב-1935.  באותה שנה גם הוקמו בתי הזיקוק בחיפה, שקבלו נפט מהצינור שחיבר אותם למוסול.
אנו רואים הקמת תעשייה למוצרים אלמנטריים הדרושים לקיום היום יומי, בארץ, בשלבי יישוב מחדש, שלא היו בה מתקני ייצור כאלו מקודם.

 סוף מלחמת העולם השנייה, הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות:
הצורך בנשק הביא להתחלת התעשייה הצבאית. יחד עם העצמאות והגידול באוכלוסין גדלו גם התעשיות האלמנטריות. באותן שנים סיפקה התעשייה בעיקר את צורכי היישוב המקומי.

 שנות ה-50 - עלייה מוגברת לארץ ישראל:
העלייה הגיעה למדדים עצומים, לעומת היישוב הקיים, הביאה לצמיחה מהירה במשק, לצורך במוצרים מול הצורך בתעסוקה לעולים החדשים. הממשלה מימנה הקמה של מפעלים וכן מענקים לפרטים שהקימו מפעלים. למדינה נכנס כסף גם מהשילומים מגרמניה, חלקו ישירות לממשלה וחלקו כתשלום פיצוי לאזרחים נפגעי הנאצים. הרבה מהכסף הושקע בתעשיות פלסטיק, מתכת, כימיה ופרמצבטיקה. ביניהם תמנע (כריית והפקת צמנט נחושת), דשנים וחומרים כימיים לייצור פוספטים, אמוניה לחקלאות והרחבת מפעלי ים המלח לייצור אשלג, מלח (תעשייתי ובשול) וברום. הדשנים סופקו גם למדינות מחוץ לישראל. כמו כן במסגרת חברת העובדים הוקמה מכתשים לייצור חומרי הדברה. ישראל עדיין נתפסה כמדינה חקלאית והתעשייה הכימית התגייסה לספק את צורכי החקלאות המקומית. וכן ליד בתי הזיקוק הוקמה תעשייה פטרוכימית שמנצלת את התזקיקים לייצור מוצרי המשך בתחום הפלסטיקה והממיסים לשימושים תעשייתיים. 
הדגש שהיה, להעדפת תעשיות עתירות כוח אדם, הביא להעדפת של תעשיית הטקסטיל, שפוזרה גם באזורי פתוח, בהם היו ריכוזיי עולים גדולים. על התעשייה הגנו מייבוא מתחרה על ידי מכסים.

המהפך מ-1967:
מלחמת ששת הימים הביאה לפריצת דרך רבת משמעות גם לתעשייה. בתחום תעשיות הנשק והאלקטרוניקה הצבאית החל פיתוח מואץ ותיעוש, שנבעו בין היתר מלקחי האמברגו הצרפתי. התיעוש כלל תעשיית נשק (התעשייה הצבאית), תותחים, טנקים וגם שיפוץ מטוסים וייצור. ההשקעות של גורמים בינלאומיים בארץ גדלו והביאו לגידול בתעשייה שהשוק המקומי נעשה קטן עליה. התעשייה הכימית התרחבה ופנתה לשווקים מחוץ לישראל כדי לאפשר גידול בייצור.

הפנים לייצוא:
הצורך במטבע חוץ הביאה להגברת הייצוא ועידוד ממשלתי מסיבי להקמה של תעשייה ליצוא. מכאן הדרך לתחכום ויעילות, להגברת הכדאיות והיכולת להתחרות בשווקים הבינלאומיים. גם הסכמים של ויתור על מכסים הביאו לחשיפה לייבוא שדרש מהתעשייה המקומית לעבור התאמה למצב החדש. התעשייה הפכה לעתירת הון, דרשה כוח אדם יותר מיומן וירדה יחסית בדרישה לכוח אדם זול.

קיומה של תעשייה כימית  בארץ הפכה לעובדה, כשרק בחלקה היא נשענת על חומרי גלם מקומיים (אשלג, ברום ופוספטים) והשאר מבוססים על ייבוא חומרי גלם.

מהם, איפוא, היתרונות שלנו אשר אפשרו הקמה של תעשייה חזקה ומשגשגת:

מאגר כוח אדם מיומן ובעל השכלה גבוהה.

כושר אלתור של העובד הישראלי.

הסכמים של אי הטלת מכסים עם אירופה ועם ארה"ב, שאפשרו ייצוא רווחי לארצות אלו.

ידע בשפות.

יכולת מחקר ופיתוח שנשענה על מוסדות השכלה שלימדו כימיה והנדסה כימית ברמה 

  גבוהה.

מרחקים קצרים של לוגיסטיקה בארץ וקרבה לשוקי יעד על ידי הובלה ימית לאירופה, לחוף

  המזרחי של ארה"ב והמזרח הרחוק (דרך נמל אילת או, אח"כ, תעלת סואץ).

קיום מענקים ממשלתיים לעידוד תעשייה.

מה החסרונות היחסיים שלנו:

השוק המקומי קטן יחסית ומהווה בקושי פיילוט לבדיקה של מוצרים חדשים.

קיבול ייצור תעשייתי קטן יחסית, אין יתרון לגודל.

תלות בחומרי גלם - אנרגיה, פלדות, עץ.

עלות כוח אדם גבוהה - עלויות סוציאליות, שביתות, מילואים.

מיסוי גבוה, יחסית, על התעשייה.

מדינה במלחמה.

קידום שמביא לבריחה של מיומנות בתפקיד. העובד המקומי שואף להתקדם בדרגות, דבר שמוציא אותו מהמסגרת המיקצועית לתפקידי ניהול וכו'.

כשל בשיתוף מידע. יש לעובד הישראלי תכונה לשמור את המידע החשוב לעצמו, כדי לשמור על יתרון של נדרש.

נ י ה ו ל - למנהל המקומי המצוי יש מוטת ניהול קצרה והוא אוהב לרדת לרמה של בצוע העבודה הפשוטה יותר. לכן יש בעייה עם מנהלים הממונים על יותר מ- 25 עובדים בהאצלת סמכויות ובביצוע של העבודה הניהולית ברמה הנדרשת.

להלן כמה נתונים על התעשייה הכימית בארץ:

היקף פעילות התעשייה בארץ - 65 מיליארד $.

היקף פעילות התעשייה הכימית - 17.1 מיליארד $ (26%).

היקף הייצוא התעשייתי  - 28 מיליארד $.

היצוא של התעשייה הכימית - 11 מיליארד $ (64% מתוצר הענף).

היקף הייבוא לישראל  - 37 מיליארד $.

מספר המועסקים בתעשייה - 300,000 איש.

מספר המועסקים בתעשייה הכימית - 28,000 איש.

400 מפעלי ייצור כימיים מתוך 18,000 מפעלי תעשייה.

מאפינים של התעשייה הכימית בישראל:

- תעשייה עתירת הון – ב- 1997 הושקעו בכימיה – 730 מיליון $.

- מחסומי כניסה גבוהים להקמת מפעלים: השקעה גבוהה, עלויות חדירה לשוק, רישוי,  

    זיכיונות;

- מחיר יציאה גבוה, במקרה של הפסקת הפעילות - טיפול בסביבה וסילוק חומרים מסוכנים, 

    פירוק מתקנים ומכירת הרכוש הקבוע, בדרך כלל בהפסדים, הפרות חוזי שיווק לטווח ארוך.

- עתירות אנרגיה - התעשייה הכימית צורכת  24% מצריכת החשמל בישראל בנוסף לצריכת 

    הדלק.

- ריכוזיות, יתרון למפעלים גדולים;

- המחיר נקבע בשוק העולמי;

- תעסוקה – כ"א מיומן (עלות גבוהה), 24% אקדמאים וטכנאים לעומת 17% בתעשייה. 

    מספר מועסקים מכלל התעשייה פחות מ 10% (14% משקל הייצור).

עיקר חומרי הגלם מקורם בים המלח ובמכרות הפוספטים במישור רותם, אורון ונחל צין. כיל דשנים מרחיבה את היקף שיווק האשלג על ידי רכישת מכרות לייצור אשלג בעולם. הגדלת ייצור האשלג בארץ מוגבלת בגלל נושא בריכת האידוי הראשונה, שבה שוקע המלח, שכיום היא משתרעת על רוב שטחו הדרומי של ים המלח (מהדרום לאזור הלשון). מפעלי פריקלאס והברום מנצלים תמלחות עשירות במגנסיה וברום, אשר יוצאות מתהליכי ייצור האשלג. כלור לייצור ברום מופק כיום כמוצר לוואי בתהליך של ייצור המגנסיום. 

בשנים האחרונות יש עלייה במחזורים העסקיים של תעשיית הכימיה שמיועדים בעיקר לייצוא.  כימיקלים לישראל מגדילה את היקף המחזור (כולל רכישות של מפעלים בחו"ל) ואת הריווחיות. טבע גדלה והפכה לחברה מובילה בעולם לתרופות גנריות.  גם הפעילות של אגיס ותרו גדלו. אינטל, שמייצרת רכיבים בארץ, מוסיפה לייצוא ולרווחיות. ככלל הריווחיות עלתה והצמיחה המשמעותית בתעשיות אלו מראה שיש יתרון לתעשייה הכימית בארץ. אחת הבעיות שתפריע להמשך הצמיחה, היא הירידה במספר הלומדים בתחומים אלה מה שגורם לחוסר באנשי מקצוע בתחום הכימיה. בשנה האחרונה מסתמנת עלייה במספר הנרשמים למקצועות הכימיה כמו הנדסה כימית, אך עדיין לימודי הכימיה בבתי הספר התיכוניים ירודים מאד והמיקצוע גם לא כלול בבחינות החובה בבגרות.

במאי 2003 פורסם דוח ביניים בעריכת ד"ר טוביה ציזנר של הצוות לבדיקת מצב התעשייה הכימית בישראל בתחילת המאה ה-21, שבדק גם את הצורך במדיניות פיתוח לאומית.

הצוות כלל את: ג. פורטונה – יו"ר, י. אבנימלך, א. גולדפרב, ד. גץ, ר. וקס, ט. ציזנר, א. קהת, ז. תדמור. הצוות פעל במסגרת מוסד נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון,  חיפה.

בעבודה נסקרה התעשייה הכימית בארץ ורואיינו אנשים רבים הקשורים אליה, כדי לבחון האם אנו ערוכים להמשך קידום התעשייה הכימית בארץ ולהתחרות עם מדינות עולם אחרות בתחום זה.

התעשייה הכימית חולקה לנושאים בקטגוריות הבאות:

מפעלים מבוססים על חומרי גלם ייחודיים - כימיקלים לישראל, חכ"מ.

מפעלים בנויים על נישות ייחודיות - אגן-מכתשים, דור כימיקלים, פמול.

תעשייה פרמצבטית גנרית – טבע.

תעשיות שתתבססנה על טכנולוגיות חדשניות - מוליכים למחצה, ננו-חומרים, ביוטכנולוגיה.

הויכוח על ההשקעה במחקר, האם היא נחוצה או לא, הינו עתיק יומין והדעות חלוקות, כאשר בעלי החברה נוטים להקטין השקעה במחקר, במיוחד כאשר המצב קשה או כדי להגדיל ריווחיות ודיבידנדים. לטווח הקצר ההשפעה מינורית כי מחקר נכון מופנה לטווח בינוני ורחוק ומהווה חלק מהאסטרטגיה של החברה. לטווח הארוך, ארגונים שקצצו במחקר נסוגו ואיבדו מרכיב חשוב  ויתרון יחסי.  במדינה שבה הטווח הארוך הוא בקושי שנה קדימה קשה להתווכח על חשיבות המחקר לחברה.

ברשימה הבאה מובאים כמה תהליכים ומוצרים שפותחו בארץ ע"י המו"פ המקומי:

מיצוי נוזל להפקת חומצה זרחתית לבנה (מתגובת סלע פוספט עם חומצה מלחית) ואשלגן חנקתי (מתגובה של חומצה חנקתית ואשלג). תהליכים אלה נותנים ייתרון לחומרי גלם מקומיים ולמוצרים.

תהליך אמן, המבוסס על פירוק תרמי ישיר של תמלחות ים המלח לקבלת מגנסיה נקייה מאוד וחומצה מלחית.

ייצור ברום- הקטנה משמעותית בשימוש בקיטור לטון מוצר.

פיתוח  מונעי התלקחות וביוצידים על בסיס ברום.

הגיבוש הקר, תהליך ייחודי חסכוני מאד בצריכת אנרגיה לייצור אשלג מתמלחות.

מוצרי מגנסיה מיוחדים - תהליך שמנצל את המגנסיה הייחודית של פי"ה לקבלת מוצרים לשימוש רפואי ועוד.

אינטרפרון - תרופה אנטי ויראלית שפותחה בארץ בתהליכים ביוטכנולוגיים.

קומפקסון - תרופה ייחודית שפותחה בארץ מהמחקר ועד הייצור, הבדיקות והאישורים במסגרת של טבע.

מוצרים גנריים רפואיים.

רשימה זו מצביעה על היכולות של הפיתוח הכימי בארץ, שהן ברמה הגבוהה של המחקר העולמי.  רוב הפיתוחים נעשו במאה הקודמת, חלקם בשנות ה- 60 וה- 70. הקיצוצים במחקר והירידה באטרקטיביות של המקצוע (כימאי ומהנדס כימאי) לא יאפשרו לנו להגיע לפיתוחים דומים בעתיד. יש להזכיר שהרבה מהנדסים כימאים נחטפו על ידי התעשיות האלקטרוניות כמו אינטל, ברמות שכר גבוהות ממה שהיה מקובל בענפי הכימיה ובכך נגרם חסור בכוח אדם ברמה זו בתעשיות המסורתיות.

הוועדה הגדירה מספר תחומים חדשים שצריך להיכנס אליהם ברמה הלאומית.  ביפן, לדוגמה, הממשלה מציבה יעדים לכניסה לתחום חדש כזה ומקציבה סכומים גבוהים לריכוז מו"פ אשר יביא את התעשייה לעמידה ביעדים שנקבעו. בישראל גם אם הוגדרו יעדים, הסכומים שהוקצבו מגוחכים ובדרך כלל פורטו להקצבות קטנות לקבוצות מחקר, מבלי שנדרשו לרכז מאמץ ולעבוד ביחד על נושאים מוגדרים, בעלי פוטנציאל להצלחה. 

להלן התחומים שהוגדרו שנמצאים כיום במרכז החשיבה העלומית לפיתוח מוצרים עתידיים:

ביוטכנולוגיה - שימוש בתהליכים "טבעיים" לקבלת מוצרים טובים ונקיים שימוש  אנושי.

קרמיקה מתקדמת - מוצרים קרמיים עמידים לתנודות חום ולמאמץ; חומרי מיגוון; חומרים מרוכבים של פולימרים ואבקות קרמיות.

ננו חומרים - קבלת אבקות ברמה של פחות מ- 100 ננו מטר, אשר נותנות לחומר תכונות משופרות ומיוחדות.

הדברה ביולוגית - מוצרי הדברה ידידותיים לסביבה שפוגעים בחרק המזיק ולא מעודדים יצירת מנגון אצלו של חסינות לחומר ההדברה בעתיד.

ביו-פרמה - פיתוח של תרופות ביולוגיות ושימוש בהנדסה גנטית לייצור סלקטיבי של המוצרים.

מה תמונת המצב כיום בתעשייה הכימית בישראל:

- התעשייה הכימית פונה ברובה לייצוא, מגדילה את המחזור ויציבה בריווחיות לאורך הזמן.

- התחזקות וצמיחה מהירה בתעשיית התרופות, שם ההשקעה במחקר גבוהה.

- ירידה במו"פ בתעשייה הכימית. ירידה בהשקעות. השקעות בעיקר ברכישה או 

    בהקמה של מפעלים בחו"ל.

- רשויות ממשלתיות וציבוריות "מציקות" ו"חולבות" את התעשייה הכימית.

- מחסור בכוח אדם מיקצועי.

המיסוי הכבד שחל על התעשייה, הארנונות הבלתי סבירות והצורך באישורים לכל דבר, מקשות על קידום התעשייה. ברור שצריך פקוח וצריך לעמוד למשל בדרישות של שמירה על הסביבה.  אבל הדבר צריך להעשות בכללים ברורים שלא משתנים כל יום שני וחמישי.  יש להעניש מי שפוגע ביודעין בסביבה אבל לא להיטפל לתעשיות הכבדות והגדולות כי זה נוח ולהזניח את עיקר הפוגעים בסביבה, שהם מפעלים קטנים שעוסקים בכימיקלים והפקוח עליהם חלש. בנושא שמירת הסביבה גם המשרד לאיכות הסביבה וגם הארגונים הירוקים, צריכים לעמוד בלוח זמנים בהגשת הסתייגויות ולא לגרום  לדיונים איסופיים שגורמים לבזבוז זמן ולפעמים להחלטה לוותר על הקמת המפעלים או הפרויקטים בארץ.

הוועדה הוציאה את דו"ח הביניים.  מה תמונת המצב?

דוח הביניים יצא  ללא גורמים ממשלתיים.

האם יהיה גם דוח מסכם עם גורמים ממשלתיים?  האם הם ישתפו פעולה לקידום התעשייה הכימית או יגנזו את הדוח במגירה יחד עם כמה דוחות קודמים?

האם תהיה בכלל מדיניות פיתוח לאומית מוסכת ומותאמת לעתיד?

תחומים חדשים הוצעו אבל לא נקבעה מסגרת תקציבית ולא נעשתה בחינה במי מהם כדאי להשקיע.

התעשייה הכימית הפכה לגורם תעשייתי משמעותי בישראל שחי, צומח ומרוויח. מדוע לא נדאג להגדיל ולפתח אותו לשם הכפלת המחזורים שלו במאה ה-21.

בסיכום, לתעשייה הכימית בישראל יש משקל כבד במסגרת התעשייה, הרווחיות הלאומית והייצוא.  האם תוכל לשמור על ההגמוניה בעתיד והאם ננקטים הצעדים לעזור לה להתקדם. שאלות שננסה לענות עליהן בזהירות.