הרע במיעוטו:

אנרגיה גרעינית או זיהום אוויר?

ערך והביא לדפוס: מהנדס יעקב רוטברט

אנרגיה גרעינית היא כיום האלטרנטיבה היחידה למניעת זיהום אוויר, הורדת גזי החממה והפסקת התלות בארצות המספקות גז

באחד המקומות הנידחים בצפון פינלנד, מקום ששמו OLIKILUOTO, מורכבת תחנת כוח גרעינית הראשונה במערב אירופה מאז שנת  1986. ההשקעה בה היא 4.4 מיליארד דולר. הפרויקט נמצא כיום בפיגור של שנתיים, ועד השלמתו יידרש עוד מיליארד דולר. כל ההשקעות הנוספות הן באמצעי בטיחות, שיא הטכנולוגיה הגרעינית.

בולט בשטח במיוחד מגדל צילינדר עשוי בטון מזוין, שגובהו 62 מ'. המגדל יהווה מגן לליבת הכור וייסגר אוטומטית וייאטם בעת תקלה בכוחות עצמו. על ידי כך תמנע כל אפשרות של בריחת נשורת גרעינית. כל זאת במגמה למניעת אסון כדוגמת מה שקרה בצ'רנוביל וגם בארה"ב.

אירועים אלו מנעו הקמה של תחנות כוח גרעיניות במשך שנים רבות, ודעת הקהל פעלה ולחמה בכל כוחה אפילו ברעיון של הקמתם. כורים שהם הבטוחים ביותר מבחינה טכנולוגית כיום, נאמר עליהם שהלקח מהאסונות שהיו עוד לא נלמד ויש חשש לבאות.

כל זאת לא משנה את מצב הדברים,  שלפיו אנרגיה גרעינית היא כיום האלטרנטיבה היחידה למניעת זיהום אוויר, הורדת גזי החממה והפסקת התלות בארצות המספקות גז. במקרה של פינלנד, זאת רוסיה או ארצות אחרות שהדלק שהן משתמשות בו הוא שמן אדמה המסופק מאיראן או מארצות דרום אמריקה או אפריקה.

הקמת תחנות גרעיניות עברה שורה של משברים במשך 30 השנים אחרונות, עלייה של 750% בשנות השבעים, ירידה ב- 140% בשנות השמונים ורק עלייה ב-8% בשנות התשעים. אירועי צ'רנוביל באוקראינה בשנת 1986 והאסון ב- THREE MILES ILAND בפנסילבניה בשנת 1979 נחרתו בתודעת העולם ובמיוחד בארה"ב כאנרגיה מסוכנת, שאיננה ניתנת לשליטה בעת קריסה והכור ומהווה אסון אקולוגי להרבה שנים גם לאחר האסון לסביבה כולה.

נציגי הציבור הרחיקו לכת וקבעו, שזיהום האוויר עם כל הסיכון שבו כיום ולדורות הבאים אינו משתווה בסיכון לאסון ולהרג העלולים להיגרם מפליטת נשורת גרעינית בעת קריסת הכור הגרעיני, ולכן עדיף להמשיך לזהם את האוויר בדלקים קונבנציונליים - תוך פיקוח על רמת הזיהום - מאשר לתכנן ולהסתכן בבניית תחנות כוח גרעיניות חדשות.

בזמן נשיאותו של הנשיא ניקסון בארה"ב, תחזית הקמת תחנות הכוח הגרעיניות הייתה צריכה להיות כ- 1000 כורים, אך לאחר שורת אסונות אלו הקמת תחנות כוח גרעיניות נפסקה כליל. בארה"ב יש כיום בפועל 104 תחנות גרעיניות, ואף תחנת כזו לא הוקמה מאז 1986. כיום, עם הגברת הבטיחות בכורים בתהליך הקמה, יש 27 תחנות כוח חדשות. אם ארה"ב רוצה בלית ברירה להגיע ל- 20% מתפוקת החשמל שלה מכורים גרעיניים ולשמור על רמה זאת, יש להתחיל לבנות תחנות כוח גרעיניות ומיד.

מאז האסונות, הטכנולוגיה הגרעינית והבטיחות בכורים התקדמו מאוד. כיום יש בכורים מערכת לסגירה עצמית ומיידית של הכור והפסקת התהליך עוד לפני מגע יד אדם.

עלות הקמת תחנת כוח גרעינית מגיע בממוצע למיליארדי דולרים ומשקיעים פרטיים ולא רק ממשלות בונים כורים בהודו, בסין, ברוסיה, בארגנטינה ואפילו באנגליה, וכנ"ל בארצות הדוגלות באנרגיה ירוקה, כגון גרמניה ושבדיה. צרפת מקימה כורים בשילוב מרוקו, אלג'יר ונסיכויות המפרץ, כאשר הסוכן הראשי להפצת ידע צרפתי בבניית הכורים הוא לא פחות מנשיא צרפת עצמו.

כרגע יש בהקמה מעשית 34 כורים גרעיניים, והתושבים במדינות רבות הבינו לאחר שנים, שאין תחליף לאנרגיה גרעינית, שהיא כיום בטוחה, אמינה ולמרות ההשקעה הראשונית הגדולה לאורך טווח השנים – זולה יותר.

ארצות שאינן רוצות או פוחדות מהקמת תחנת כוח גרעיניות יכולות לתרץ את הסיבה לאי הקמתן של תחנות אלו בכדאיות הכלכלית הגבולית של הקמתן, וזאת תוך התעלמות וללא שום התחשבות ברכיב זיהום האוויר ובריאות הציבור; כיום יש איזון כלשהו בין הפחד מתוצאות אפשריות של זיהום גרעיני בעת אסון לבין זיהום אקולוגי מתמשך, הנגרם משימוש בדלקים.

עלויות ההפעלה של תחנת כוח בגז או בדלק, כאשר עלות של חבית דלק נעה בסביבות 50$ ועל פליטת CO/CO2 או על רכישת זכויות מארצות אחרות המזהמות פחות מוטלים תשלומי קנסות, מצדיקות באופן יחסי הקמת כורים גרעיניים אלו. יש גם לזכור את התהליך עצמו, שטמונה בו הסכנה לעבור בקלות משימוש אזרחי לרכיבים של פצצה אטומית, ולא תמיד נמצאים בידי ארצות דורשות שלום אמצעי הפיקוח הנאותים.

הכוח הגרעיני מבוסס על אי-יציבות של אטומי האורניום שניתן להשתמש בו גם כמרכיב לייצור פצצה אטומית למטרות השמדה המונית, וזאת במסווה של כור גרעיני לייצור חשמל, פיתוח כלכלי ומטרות שלום. הטכנולוגיה הקונבנציונלית הקשורה בתהליך הפקת אנרגיה גרעינית קשה מאוד לפיקוח חיצוני. כדי למנוע מעבר פשוט וקל מייצור חשמל על ידי כורים גרעיניים המיועדים לכך לייצור פצצה גרעינית, מוצע שיקומו מרכזי העשרת אורניום בפיקוח גוף עולמי המקובל על כל המדינות תוך בקרת תהליך ייצור הפלטוניום ממרכזים אלו. כך יהיה פיקוח על המרכיבים הדרושים לייצור חשמל בלבד, וניסיון כן ואמיתי למניעת נזילת חומרים מסוכנים אלו למדינות שמשתמשות באנרגיה גרעינית כביכול למטרות אזרחיות ומחקר אך בפועל חותרות ליצירת פצצה אטומית.

מחזור הדלק הגרעיני לכורים מתחיל בהעשרת אורניום עד לשלב שבו יוכל לעמוד בתהליך יצירת פלטוניום. מכאן לייצור פצצה – הדרך סלולה, וזאת למרות ביקורות פתע והסכמים של גופים מפקחים עולמיים על כורים המוצהרים כאזרחיים.

לסיכום: הסכנה הטכנית לבטיחות הכורים הגרעיניים צומצמה עד למינימום. סכנת השימוש הגרעיני האזרחי לשימוש הצבאי והפחד בפני חוסר פיקוח על ארצות שיעשו כך, אין בכוחו לעצור את הקמת הכורים הגרעיניים, לפחות למראית עין למטרות אזרחיות, וכיום יותר ויותר מדינות רואות באנרגיה הגרעינית פתרון יחיד למניעת עצירת הפיתוח הכלכלי שלהם.

בקנדה, למרות מרחביה הגדולים ובלא מחסור בדלקים מזהמים מתפוקה עצמית וללא שום תלות בספקי חוץ, נבדקת האפשרות להקמת כורים גרעיניים, כאשר התנגדות הציבור הקנדית הולכת ופוחתת ומתיישרת לאורך קו עולמי של מניעת זיהום אוויר. גופים כלכליים, הן פרטיים וממשלתיים, מוכנים להשקיע סכומי עתק בהקדם לצורך הקמת תחנות כוח גרעיניות בכל העולם בארצות שבהן ניתן להקים תחנות אלו בלא התנגדות תושבי המקום, מהומות ומשפטים.

 (תיבה)